החלטה בתיק ת"א 1082-07

ביום 22.6.10 התקיימה בפני, ישיבת קדם משפט נוספת בהליך זה.

 במסגרת הדיון, נדרשתי בין היתר, להצהרת ב"כ התובע דאז (עו"ד לוי אריק), כי התובע מעמיד את תביעתו בגין הנזק שנגרם לו, כדי סכום כולל של 2,210,000 ש"ח.

בעקבות הצהרה זו ואף לנוכח טענות הנתבעים כי העמדת סכום התביעה כדי סכום זה, משמעותה כי יש להעביר התביעה לבית משפט שלום, לנוכח תקרת סמכותו, מצאתי לנכון להורות לב"כ התובע להודיע בתוך 20 יום מאותו מועד, מדוע אם בכלל, יש להותיר הדיון בתובענה זו בבית משפט זה.

לצד סוגיה זו, נדרשתי לאפשרות כי חוות דעתו של מר אברהם בזיני שהוצגה מטעם התובע, "סובלת" מכשלים מהותיים, הנובעים בין היתר מהודייתו, כי לא הוצגה בפניו תוכנית עדות (AS MADE) לתקרת הפל-קל, מושא התביעה. העדר תוכנית כאמור, עשוי לדחות הצורך של הנתבעים להציג חוו"ד הנדסית מטעמם, שהרי, על פני הדברים, התובע לא אחז אמצעים לבצע את הפעולות הנדרשות על מנת לנסות ולהכשיר את תקרת הפל-קל ולו כמתחייב מהוראות חוזר מנכ"ל מס' 5/2007 (להלן: "חוזר המנכ"ל") .

אין חולק כי תגובת התובע, בוששה מלהגיע, והגיעו הדברים לידי כך, שביום 24.10.2010, הוריתי על מחיקת התביעה מחמת "חוסר מעש", שעה, שגם ארכות שניתנו לתובע, מעת לעת, להגיש את התייחסותו לא הביאו להגשתה, עד למועד הנזכר.

בעקבות פסק הדין שמחק את התובענה מחמת חוסר מעש, פעל התובע לעורר בקשה לביטול פסק הדין.

ביום 16.11.10, ראיתי לנכון, לבטל את פסק הדין המוחק את התביעה, ולו, בשל הכרתי בחשיבותה ובמרכזיותה של זכות הגישה לערכאות.

במקביל, הארכתי לתובע המועד להגשת התייחסותו, אלא שגם בפרק הזמן הנדחה, לא הוגשה התגובה ולמעשה, רק ביום 30.1.2011, נתקבלה התגובה.

יוער כי תגובה זו הוגשה מטעם התובע, המיוצג לעת הזו, על ידי עו"ד בן עמי.

לכשבאה בפני תגובת התובע, ראיתי לנכון לאפשר לנתבעים למסור את תשובתם ואלה, אכן פעלו להגשתה.

עיינתי ושבתי ועיינתי בתגובת התובע, ולא מצאתי בה משום התייחסות למתחייב מהחלטתי מיום 22.6.2010. כך למשל - עובר להחלטה הנזכרת, נתקבלה הצהרה בכתב של ב"כ התובע דאז, אודות העמדת סכום התביעה על סך של 2.2 מליון ש"ח. בתגובת התובע, אין רמז לאותה הצהרה, ותחת זאת מבקש התובע להישמע בטענה לקיומם של נזקים אשר לכל הפחות, מסתכמים ב - 2,830,000 ש"ח.

מעבר לעובדה שהמדובר בטיעון העומד בסתירה ברורה להצהרות קודמות של התובע, הרי, שאין בתגובה זו משום בקשה של התובע לחזור בו מהצהרותיו הקודמות ואין בה, כל נימוק מדוע דווקא עתה, מבקש התובע להישמע בדרישה לסעדים השונים בהיקפם מאלו שנטענו על ידו ,עד לשלב זה.

יודגש כי החלטתי מיום 22.6.2010 לעניין האופן שבו ביקש התובע לתחום את גדרי תביעתו, ניתנה בנוכחות התובע ובנוכחות בא כוחו ולא שמעתי, לא הסתייגות, לא השגה וכל שכן, התנגדות לתוכן הצגת הדברים. משכך, אינני רואה כל הצדקה לאפשר לתובע בהבל פה, לשנות מהצהרותיו ולמעשה, להתעלם כליל מכל אשר נאמר ונעשה עד לשלב בו הוגשה תגובתו.

ודוק, אכן ההצהרות שיוחסו לתובע, עד לאותו שלב, נמסרו מפי בא כוחו הקודם של התובע. אלא שאינני סבורה כי חילופי הייצוג כשלעצמם, יש בהם כדי להצדיק שינוי והרחבה של החזית, כפי שמצא לנכון התובע מיוזמתו, להגדירה.

לנוכח דברים אלו, אין בידי לקבוע, כי התובע נתן טעמים ברורים ומפורשים המצדיקים הותרת ההליך בבית המשפט המחוזי.

כפי שיובאו הדברים להלן, נראה כי העדר זה אינו הפגם והליקוי היחידי שדבק בהתנהלותו של התובע בכלל ובתגובתו בפרט.  שכן, גם ביחס לחלותו של חוזר מנכ"ל על נסיבות המקרה דנן, עולה מתגובתו של התובע התייחסות שונה לחלוטין, העומדת בסתירה ברורה לכל המהלך הדיוני והשיפוטי שנעשו, עד לשלב בו הוגשה התגובה.

למעשה, ניתן לומר, כי לכל אורך התנהלותו של ההליך, ובפרט, משהוריתי על דחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, הנחת המוצא של ביהמ"ש ואף של הצדדים היתה, כי חוזר המנכ"ל הוא אבן בריח מרכזית, באופן שבו יש לבחון את עילת תביעתו של התובע, וכן, ובעיקר, את יכולתו של התובע להישמע בטענות בדבר נזקים שמקורם בתקרת הפל-קל. במיוחד, כאשר על פי חוזר מנכ"ל, חלה על הבעלים של מבנה שבו קיים רכיב פיזי העשוי פל-קל, לאחוז אמצעים על מנת להסדיר הכשרתו של המבנה ע"פ אספקטים תכנוניים.

שלא לדבר על כך, כי הואיל ועסקינן בתביעת נזיקין, כי אז, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בבוא בית משפט לקבוע את שיעור הנזק, מחויב הוא לאזנו אל מול חובתו של הניזוק להקטין את נזקיו.

התובע טען לכל אורך הדרך, כי בשל הקמת תקרת הפל-קל במבנה מושא התביעה, הוא אינו רשאי לנסות ולהשמיש את המבנה, וכי זה האחרון, ניצב כאבן שאין לה הופכין.